שיקולי בית המשפט לקיצור תקופת תוכנית השיקום בהליכי חדלות פירעון

שיקולי בית המשפט לקיצור תקופת תוכנית השיקום בהליכי חדלות פירעון

רבים המקרים בהם מוגשות בקשות לקיצור תקופת השיקום באמצעות תשלום מיידי וחד פעמי.

מתברר שוב ושוב, כי לאותו יחיד (חייב), שאך לפני זמן קצר לא הייתה יכולת לפרוע את חובותיו ואף ביקש לשלם תשלום נמוך בתקופת השיקום, מוצא הוא לפתע מקור חיצוני המאפשר לו לסיים באופן מיידי את הליכי חדלות הפירעון.

מה הם שיקולי בית המשפט בבואו להכריע בבקשת היחיד (חייב) לקיצור תקופת השיקום?

האפשרות לקיצור תקופת השיקום מוסדרת בסעיף 170 (א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי תשע"ח – 2018 (להלן: "חוק חדל"פ") המורה כדלקמן:

(א) בית המשפט רשאי, לאחר ששקל את עמדת הנאמן והממונה בעניין, לשנות את הצו לשיקום כלכלי, אם השתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות, ובכלל זה רשאי הוא –

(1) לקצר את תקופת התשלומים אם מצא כי מתקיימות לגבי היחיד נסיבות אישיות מיוחדות כאמור בסעיף 163(ב);

(2) להאריך את תקופת התשלומים לתקופה נוספת או לקבוע כי תקופת התשלומים לא תהיה קצובה בזמן, אם מצא כי מתקיימים התנאים בסעיף 163(ג) או (ד);

(3) לתת ליחיד הפטר לאלתר אם מצא כי מתקיימים התנאים שבסעיף 167.

האפשרות לקיצור תקופת השיקום נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, ותישקל בכל מקרה לפי נסיבותיו.

ממבט ראשון עולה, כי הקדמת תשלום משרתת את האינטרסים של כל הצדדים. היחידים (חייבים), מצידם, משלימים את תוכנית הפירעון בתוך פרק זמן קצר ויוצאים לדרך חדשה, והנושים, מצידם, יעדיפו לקבל את הדיבידנדים (ולו החלק היחסי שנפסק) בבת אחת ולא בחלוף מספר שנים. בנוסף לזה, הקדמת תוכנית הפירעון אף חוסכת במשאבים מערכתיים ובעלויות הנלוות להעמדתה על פני מספר שנים.

ממבט נוסף עולה תמונה מורכבת יותר. בתוך פרק זמן קצר יחסית לאחר קביעת תכנית פירעון (הכוללת לרוב פירעון חלקי בלבד של החוב), מבקש היחיד (חייב) לפרוע את מלוא התשלום שנקבע בעניינו בבת אחת. הנושים עשויים לתהות, כיצד תשלום שכזה מתיישב עם טענת היחיד שנמסרה אך לא מכבר, כי אין בכוחו לשלם אלא סכום נמוך וחלקי מדי חודש. האם יכולתו הכלכלית של היחיד גבוהה יותר מזו שהשתקפה בדיון בצו השיקום?

המחוקק היה ער לקושי זה ועל כן נקבעו בחוק החדל"פ (סעיף 170 (ד) – (ה)) מנגנונים  לבירור הבקשה לקיצור תקופת השיקום.

(ד)יחיד שנקבעה לו תקופת תשלומים, לא ימירם בתשלום חד-פעמי או בתשלומים גבוהים יותר המשתלמים בתקופה הקצרה מתקופת התשלומים שנקבעה בצו לשיקום כלכלי, אלא בדרך של הגשת בקשה לשינוי הצו לבית המשפט; בית המשפט רשאי לאשר שינוי כאמור רק אם הוכח להנחת דעתו כי המקור לתשלום אינו מנכסי קופת הנשייה.

(ה)  בית המשפט והממונה יקבלו החלטה לפי סעיף זה לאחר שניתנה לנושים הזדמנות להשמיע את טענותיהם.

ראו גם: דברי ההסבר להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, הצ"ח הממשלה 1027 עמ' 690 (2016)

תנאים הכרחיים לבירור בקשה לקיצור תקופת השיקום הינם היות מקור התשלום חיצוני ולא נכסי קופת הנשייה, על היחיד (חייב) להוכיח שינוי נסיבות / עובדות חדשות בגינם מוגשת הבקשה, והחלטת בית המשפט תינתן לאחר שיתאפשר גם לנושים ההזדמנות להביע את עמדתם.

ב-חדלפ 31796-04-20‏ ‏ מירי אברמוב נ' ממונה על חדלות פירעון מחוז תל אביב (פורסם בנבו), קבע בית המשפט תנאים ואמות מידה שיש להביא בחשבון בעת קבלת החלטה בנוגע להקדמת תשלום.

בית המשפט הדגיש כי מדובר ברשימה פתוחה שאינה מתיימרת למצות את כל ההיבטים הנוגעים בדבר, ואף אינה מבקשת לקבוע מסמרות.

בית המשפט קבע תנאי סף לבחינת הקדמת תשלום:

  • מקור התשלום הוא בצד ג'. על היחיד (חייב) ועל צד ג' (המשלם) להגיש תצהיר מפורט שיכלול, בין היתר, התייחסות לכך שהתשלום נעשה ללא תמורה, לסיבה שבגינה צד ג' מסכים לשלם את יתרת החוב מחד,  ומדוע ההסכמה לתשלום יתרת החוב נתנה רק לאחר מתן הצו לשיקום כלכלי.
  • בחינה של מקור התשלום על-ידי הנאמן. על הנאמן לבחון את מקור הכספים ואת האינטראקציה הכלכלית בין היחיד לבין הצד השלישי.
  • אי יצירת חובות חדשים. רצוי להימנע מפרקטיקה של הקדמת תשלום בדרך של נטילת הלוואה על מלוא הסכום שנפסק בעניין היחיד, שמשמעותה יצירת חובות חדשים בהליך והחלפת חוב אחד בחוב אחר, דבר אשר עשוי להיות מנוגד לעקרונות השיקומיים של ההליך.
  • הצהרה במסגרת הדיון בצו השיקום אם בכוונת היחיד להגיש בקשה להקדמת תשלום.  
  • משך התקופה שבה יועברו נכסיו הבלתי מוגנים של היחיד לקופת הנשייה. על בית המשפט לקבוע כי התקופה שבה יוקנו נכסיו הבלתי מוגנים של היחיד לקופה תיוותר על כנה בהתאם לתקופה המקורית שנקבעה בצו השיקום.

בית המשפט קבע אמות מידה נוספות שייבחנו בעת בחינת בקשה להקדמת התשלום

  • משך הזמן מאז מתן צו פתיחת ההליכים. לעמידה בתנאי הצו לשיקום כלכלי, קיימת חשיבות עצמאית כאקט של נטילת אחריות, עמידה בלוחות זמנים, תכנון וניהול כלכלי וכו'. משכך, ישמש פרק הזמן מאז מתן צו פתיחת ההליכים, כשיקול בעת בחינת השאלה אם יש מקום להתיר הקדמת התשלום.
  • משך הזמן מאז צו השיקום. יש מקום לתת ביטוי גם לשיקולי נראות. ככל שפרק הזמן בין מתן צו השיקום לבקשה להקדמת תשלום, קצר יותר, נדבר מהווה ראיה לכאורה כי פוטנציאל התשלום החודשי של היחיד גבוה יותר, ובנסיבות מתאימות, עשוי הדבר להצדיק הכפפה של הקדמת התשלום להגדלה מסוימת של היקף התשלום הכולל בצו לשיקום כלכלי.
  • התנהלות היחיד מאז מתן צו פתיחת ההליכים. ככל שמדובר במי שלא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו ולא עמד בתנאי ההליך, יהיה בדבר כדי להצדיק דחייה של הבקשה להקדמת תשלום – ולחילופין התנייתה בתשלום נוסף.
  • דרך יצירת החוב. במקרים בהם נושאים יחידים בחובות שנוצרו שלא באחריותם הישירה, יש מקום לנכונות מוגברת מצדו של בית המשפט לאפשר הקדמה של התשלום החודשי ויציאה לדרך חדשה.
  • היקף החוב ושיעור הפירעון. ככל ששיעור החוב הנפרע במסגרת התכנית גדול יותר, תגבר הנטייה לאשר הקדמה של התשלום ומתן הפטר תוך פרק זמן קצר יותר.
  • נסיבות חיים המצדיקות הקדמת התשלום. בית המשפט ישקול את נסיבות חייו של היחיד, כדוג': מצבו הבריאותי, הרגשי, הנפשי וכו' כחלק ממכלול השיקולים לסיום מהיר של ההליך.

לסיכום, בניגוד לפרקטיקה שהיתה נהוגה לקיצור תקופת השיקום בהתאם לפקודת פשיטת הרגל תש"מ – 1980 {בה היחיד (חייב) היה מקבל הפטר עם תשלום יתרת התמורה בקופת כינוס}, האפשרות לקיצור תקופת השיקום בהתאם לחוק החדל"פ נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, ותישקל בכל מקרה לפי נסיבותיו.

 

 

נכתב ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין שרף אלקיים ושות'.

 

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

דילוג לתוכן