ארבעה אחים ירשו מגרש בראש העין, ובו בית קטן בן ארבעה חדרים. עם השנים נוספו למגרש זכויות בנייה וערכו עלה באופן דרמטי, ושוויו הוערך בין  10,000,000 ל- 15,000,000 ש"ח

היורשים (באמצעות אחד מהם אשר על שמו נרשמו הזכויות במקרקעין) חתמו על עסקת קומבינציה עם חברה קבלנית, לפיה אמורים היו היורשים לקבל ארבע דירות בפרויקט סמוך של החברה הקבלנית בראש העין, ותמורתן אמור היה להימסר המגרש לחברה הקבלנית.

על פי ההסכם, הדירות אמורות היו להימסר ליורשים עד שנת 2010  – אך הן מעולם לא נמסרו להם.

מספר שנים לאחר החתימה על ההסכם, מכר בעל החברה הקבלנית את מניותיו לקבוצת רוכשים בראשות רואה החשבון של החברה, ונכנס להליך של פשיטת רגל.

בעל החברה הקבלנית החדש טען, כי החברה שילמה את מלוא התמורה עבור המגרש, וכי החוב בין הצדדים הינו חוב אישי של בעל המניות הקודם לאחים שירשו את המגרש.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל את תביעת היורשים ופסק על ביטול ההסכמים שנחתמו בין הצדדים.

בית המשפט קבע כי טיוטת ההסכם כללה הוראות המצביעות על הסכמת הצדדים, לפיה התמורה עבור המקרקעין תינתן בדירות בפרויקט של הקבלן הסמוך למקרקעין.

עוד קבע בית המשפט, כי ההלכה הפסוקה מבחינה בין מצב שבו החוזה כולו פיקטיבי והצדדים כלל לא התכוונו לשנות את מצבם המשפטי, לבין חוזה למראית עין מסוג של "סימולציה חלקית".

במקרה  השני –  הצדדים אמנם לא התכוונו לקיים את החוזה למראית עין, אך העמידו מאחוריו חוזה נסתר, שאותו התכוונו לקיים, והוא משקף את כוונתם.

לבסוף קבע בית המשפט, כי מהראיות והעדויות שבתיק עולה שהתמורה האמיתית בהסכם למכירת הזכויות במקרקעין הינן הדירות בפרויקט הסמוך – שמעולם לא נמסרו לבעלי המגרש המקוריים – ובכך למעשה הופר ההסכם האמיתי בין הצדדים.

ת"א 24502-03-14 משולם נ' אחי תקומה בע"מ