סמכות כונס נכסים לתבוע פירוק שיתוף

היקף סמכויותיו של כונס נכסים הממונה על-ידי רשם ההוצאה לפועל לשם ביצוע פסק דין, נקבע בסעיף 54 (א) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז – 1967.

"54.(א) כונס הנכסים יקח לרשותו את הנכס שנתמנה לו, ינהלו, ימכרנו, יממשו ויעשה בו כפי שיורה רשם ההוצאה לפועל; וידו של כונס הנכסים בכל אלה כיד החייב"

היינו, בביצוע הסמכויות המנויות בסעיף 54 (א) לחוק ההוצאה לפועל, ידו של כונס הנכסים כיד החייב, הוא נכנס בנעלי החייב ורשאי לבצע כל פעולה במקומו בלא להזדקק לייפוי כוח.

ראו לעניין זה:

  • דוד בר אופיר, הוצאה לפועל-הליכים והלכות, 665 (מהדורה שישית, 2005)
  • שירלי דגן, הוצאה לפועל, 407 (2005) המתנגדים למתן סמכות לכונס נכסים לתבוע פירוק שיתוף סבורים, כי בפעולתו של כונס הנכסים נעוצה התערבות ביחסי השותפות שפגיעתה אינה מתמצה בחייב בלבד, אלא היא משפיעה גם על שותפיו אשר נעדרים קשר לחוב שבעטיו מונה כונס הנכסים. הדבר מקבל משנה תוקף לאור העובדה, כי במקרים רבים הצדדים לשותפות יצרו מערכת של "איזונים ובלמים" ביניהם, שכללה ויתורים הדדיים מתוך הנחה וציפייה סבירה בדבר המשך יחסי השיתוף. ברע"א 8233/08 מרגלית כובשי נ' עו"ד איל שוורץ (פורסם בנבו) קבע בית המשפט, כי כדי לבחון האם קיימת הצדקה לאפשר הגשת תביעה לפירוק שיתוף ע"י כונס נכסים, יש לעיין בתכלית שנועדה להגשים מינויו של כונס נכסים על נכס מקרקעין. כאשר הנכס מצוי בבעלות משותפת של החייב ושותפים נוספים, לא ניתן לממש את הנכס מבלי להביא לסיומה את הבעלות המשותפת בו. במקרה שהחייב עצמו אינו פועל לפירוק השיתוף על מנת לשלם את חובו, אין מנוס מכך שהכונס הוא אשר "יניע את גלגלי הפירוק" כדי שיוכל להפעיל את סמכותו לממש את הנכס, אחרת, החייב עשוי להימנע ביודעין מלפעול כדי לפרוע את חובו לנושיו, בין היתר על-ידי ייזום פירוק השיתוף, ו"החוטא יצא נשכר".בסמכות לתבוע פירוק שיתוף יש לראות "סמכות טבועה ואינהרנטית לסמכות לממש את הנכס, הנכללת בגדר סמכותו הכללית של כונס הנכסים לעשות בנכס", וזאת בהתאם להוראות רשם ההוצאה לפועל, והיא משמשת כלי עזר הכרחי לביצוע הסמכות העיקרית כפי שמפורט בסעיף 54 (א) לחוק ההוצאה לפועל.
  • בית המשפט הוסיף וקבע, כי הסמכות לתבוע את פירוק השיתוף אמנם אינה מנויה באופן מפורש בין סמכויותיו של כונס הנכסים בחוק ההוצאה לפועל, אולם, בהימצא הוראה קונקרטית כי ייעשה כן בכתב מינויו של כונס הנכסים, מתחייבת סמכות זו, שכן בהיעדרה לא יוכל כונס הנכסים למלא את סמכויותיו האחרות, המנויות בסעיף, ולממש את הנכס.
  • בהיעדר אפשרות מעשית למכור רק את חלקו של החייב בנכס המשותף, מתחייב פירוק השיתוף במקרקעין על מנת לממש את הנכס ולהביא לפירעון החוב.
  • כאשר רשם ההוצאה לפועל נעתר לבקשת נושה למנות כונס נכסים לנכסיו של חייב, הליך חריג לכשעצמו שכן עם המינוי "משתלט" כונס הנכסים על נכסו של החייב ומפקיע את שליטתו בקניינו, מוסמך הכונס לעשות את כל הדרוש לשם גביית החוב באמצעות הנכס בדרך אפקטיבית.
  • עוד טוענים המתנגדים למתן סמכות לכונס נכסים לתבוע פירוק שיתוף, כי בהיעדר הוראה מפורשת בחוק, הסמכות לתבוע פירוק שיתוף נתונה לשותפים בלבד ולא לצדדים שלישיים הבאים בנעליהם.
  • פירוק שיתוף אינו נכלל במפורש בגדר סמכויות כונס הנכסים. האם יש לראות בסעיף 54(א) כיוצר הסדר שלילי, ולהסיק כי אין בסמכותו של כונס הנכסים לתבוע פירוק שיתוף? או שמא זוהי הוראה כוללת שמכילה בתוכה גם את הסמכות לדרוש פירוק שיתוף בנכס, כפי שהחייב עצמו – כבעלים של הנכס – רשאי לעשות?

 

נכתב ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין שרף, אלקיים ושות'.

 

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

דילוג לתוכן