בתים בקיסריה ובית ינאי, וחווה בבקעה – מי "יזכה" בעזבונו של שריה עופר?

במסגרת מאבק בין אלמנתו של עופר לבין הנאמן בהליך פשיטת רגל, נשיא המחוזי בת"א איתן אורנשטיין הכריע לטובת הנאמן, מאחר שהשתכנע כי הנכסים הוקנו לו עוד לפני החתונה.
שריה עופר, אל"מ במילואים ואחיינם של סמי ויולי עופר הידועים, הוכרז בסוף שנת 2007 כפושט רגל. בשנת 2013, עופר נרצח בביתו שבבקעת הירדן. בהמשך הוכרז גם עזבונו פושט רגל ומונה נאמן לנהלו.
לאחר מותו התעוררה מחלוקת בין אלמנתו (אשתו השנייה) לבין הנאמן והכנ"ר. יש לציין שעופר התגרש ב-2006 מאשתו הראשונה ואם ילדיו, ואשר גם היא פושטת רגל כיום.
את אשתו השנייה הכיר ככל הנראה ב-2005 כששניהם עוד היו נשואים לאחרים. הם התחתנו ב-2010 וניהלו משק בית משותף.
לאחר מותו, הגישה אלמנתו תביעה בביהמ"ש לענייני משפחה, בה ביקשה להצהיר על זכויותיה בחצי מנכסיו של בעלה המנוח. התביעה התמקדה בשלושה נכסים: בית בקיסריה, בית בבית וחווה בבקעת הירדן.
בעקבות התנגדות הנאמן, נשיא ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב קבע שיש לברר את התביעה במסגרת הליך פשיטת הרגל של עופר, בשל ההשלכה על נושיו.
המבקשת טענה שבני הזוג היו ידועים בציבור החל משנת 2006, כלומר לפני פתיחת הליכי פשיטת הרגל של החייב. לשיטתה, היא "זכאית למחצית הנכסים שנצברו יחדיו כרכוש משותף בתקופת החיים המשותפים".
הנאמן התנגד לבקשה, וטען כי חיים משותפים כשלעצמם – בין אם כנשואים ובין אם במעמד של ידועים בציבור – לא מקימים זכות לשיתוף בנכסים. ממילא בזמן שהמבקשת נישאה לחייב הוא כבר היה פושט רגל וכלל נכסיו הוקנו לנאמן.
הנאמן גם טען כי לא הוכח שבני הזוג היו ידועים בציבור לפני שנישאו או שהחייב הקנה מחצית מזכויותיו למבקשת כבר בתחילת החיים המשותפים.
עוד נטען, בין היתר, כי אם יש שיתוף בנכסים אז יש שיתוף גם בחובות, ומשכך המבקשת צריכה לשאת במחצית החובות של החייב, שממילא עולים על שווי הנכסים.
ידעה על מצבו
הנשיא איתן אורנשטיין הזכיר כי נכסים שנרכשו לפני הנישואין אינם בני איזון. "בענייננו, כלל הנכסים מושא התובענה הם נכסים שהיו בבעלות החייב ערב נישואיו למבקשת. משכך, די בלשון החוק כדי להיווכח שתובענת המבקשת, ככל שהיא מבוססת על איזון משאבים מכח חוק יחסי ממון, משוללת יסוד", קבע השופט.
השופט הוסיף כי עם הכרזה על פשיטת רגל כל נכסי החייב מוקנים לנאמן. משכך, ממועד הכרזתו כפושט רגל בסוף 2007 אכן לא היו לחייב נכסים משל עצמו, ולכן בשנת 2010 הוא לא הביא נכסים "לתוך" הנישואין.
"ודוק, אף לא אחד מהנכסים מושא התובענה נרכשו במהלך החיים המשותפים גם לעמדת המבקשת וכפי שיפורט בהמשך. משכך, גם טעם זה תומך בדחיית התובענה", ציין השופט.
לאחר מכן השופט אף דחה בשיטתיות של את טענות המבקשת בדבר כוונת שיתוף בנכסי הנדל"ן המסוימים.
השופט ציין כי "המבקשת ידעה על מצבו הכלכלי הקשה של החייב כבר במועד תחילת החיים המשותפים ומשכך הדעת נותנת שלא היתה לה ציפייה לשיתוף בנכסיו".
בסיכומו של דבר, השופט דחה את התביעה, גם לפי חוק הירושה וגם לפי חוק יחסי ממון, מאחר שהגיע למסקנה שהנכסים הנדונים אינם בני איזון.
המבקשת חויבה בהוצאות הנאמן בסך 12,500 שקל ובהוצאות הכנ"ר בסך 5,000 שקל.

הכותב, עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין שרף אלקיים ושות', לא ייצג בתיק

דילוג לתוכן